<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין ע"ז</h1>
<h2>דף כח.</h2>
והמצוה הע"ז היא שהזהיר כל טמא מהכנס בכל המקדש שדומה לו לדורות כל העזרה משער ניקנור ולפנים שהוא תחלת עזרת ישראל. והוא אמרו יתעלה (נשא ה') ולא יטמאו את מחניהם רוצה בו מחנה שכינה. ובגמר מכות (י"ד:) אמרו הבא אל המקדש טמא כתיב עונש וכתיב אזהרה עונש את מקדש י"י טמא ונכרתה [פ' פרה] אזהרה ולא יטמאו את מחניהם. ובמכלאתא (הובא בע' ל"א) צו את בני ישראל וישלחו בעשה ומנין בלא תעשה אמר ולא יטמאו את מחניהם. וכבר נכפלה האזהרה בזה העניין בלשון אחר והוא אמרו יתעלה ביולדת (ר"פ תזריע) ואל המקדש לא תבא. ובספרא (ריש תזריע) אמרו לפי שנאמר [ס"פ מצורע] והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו שומע אני בין מתוכו בין מאחוריו, כלומר שמי שיגע למקדש גם כן מאחוריו והוא טמא שהוא חייב כרת, ת"ל ביולדת ואל המקדש לא תבא. ושם התבאר כי דין היולדת ודין שאר טמאים שוין בזה. ובספרא גם כן אמרו באמרו ית' (אח"מ י"ז) ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו הא כיצד על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כבוס בגדיו בארבעים ומנין שאינו מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו הזהיר וענש וכו'. הנה כבר התבאר כי העובר על לאו זה אם היה מזיד חייב כרת. ואם היה שוגג חייב קרבן עולה ויורד כמו שבארנו במצות ע"ב ממצות עשה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בראש שבועות ובהוריות (ט'.) וכריתות (ב'.., י':) ומקומות ממסכת זבחים.
